גזר דין בתיק ת"פ 9371-08

1.      הנאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות בפני מותב נכבד קודם בגין עבירות שביצע באירוע בו נכללו מספר שלבים - בעבירת תקיפת שוטר, בעבירת איומים ובהעלבת עובד ציבור.

2.      בתמצית הדברים, מלמדת הכרעת הדין שעיקר העובדות שיוחסו לנאשם, אם לא כולן, הוכח, ובכלל זה סירובו להתלוות לשוטרים שביקשו לעצור אותו בעקבות תלונה שהוגשה כלפיו, אלימות כלפי השוטרים, הטחת עלבונות בהם ואיומים כלפיהם. ואולם, עיקר הבסיס לעמדת התביעה בחומרת מעשי הנאשם שהעליב שוטרים ואיים עליהם בנסיבות המחייבות את בית המשפט להעמידו על מקומו. בין היתר, הטיח הנאשם בפני קצין המשטרה, אלי כהן, את הדברים הבאים: "מניאק סורי... שאלוקים יקח את הבת שלך, שתהיה חולת סרטן"; וכלפי השוטר אורן נגר: "אתם כלבים, כולם כלבים, מניאקים לובשי כחול לבן, מזדיינים, אתם לא יודעים מי אני... אני יזיין אותכם, את כולכם, כולכם כלבים, השם ינקום בכם, בילדים שלכם, במשפחות שלכם". הנאשם אף קרע את תג מעילו של אחד השוטרים.

3.      עמדת התביעה למאסר בפועל תוך שצוין שלחובת הנאשם גם מאסר מותנה רלוונטי להפעלה (נתון אשר, לאחר בדיקתי, התברר כשגוי).

4.      ומנגד, באת כוחו הנכבדה של הנאשם שניסתה לשכנע שנסיבות הפרשה, יש בהן כדי להצדיק הקלה בעונש, אך, למרבה הצער, לא היה בידה להסביר על שום מה ולמה, יש באמירת דברים שכאלה כדי להקל. תחילה אציין שעל פני פניה של הפרשה, בפני בית המשפט נאשם הנמנע מכל קבלת אחריות למעשיו, עובדה שקיבלה ביטוי, בין היתר, בצורך שהיה לבית המשפט לשמוע את מלוא הראיות ביחס לאירועים הנדונים, ולא רק בכך; ושנית, כי, מעבר לכך, מתרשם בית המשפט מנאשם אשר, במקרה הטוב, מקבל אחריות גבולית להתנהגותו בכללותה, ואשר חוסר שליטה במעשיו מגיע כדי התנהגות אימפולסיבית ונטולת רסן, ומאפיינת את אורחותיו לאורך ימים ושנים. די אם יצוין, כי רק בשנת 2010 הורשע הנאשם באיומים על עובדת סוציאלית.

5.      עוד נטען על ידי ההגנה לחלוף הזמן מאז מועד ביצוע העבירה, לפני כארבע שנים וחצי.  אף נטען כי כתב האישום הוגש בשיהוי ניכר. ואולם, דומני, שעל הפרק טענות שיותר משיש בהן כדי להועיל לנאשם, יש בהן כדי לבסס מסקנות בכיוון ההפוך. כתב האישום הוגש כעשרה חודשים וחצי לאחר האירוע, פרק זמן שבנסיבות האופייניות את מערכת האכיפה בארץ אינן, לצערי, קיצוניות. מרבית חלוף הזמן נבע משני טעמים שמקורם בנאשם עצמו: ראשית, כי ביקש לשמוע את מלוא הראיות כנגדו, עובדה, שהגם שאין לזקפה לחובת הנאשם, באשר היתה זו, לבטח, זכותו, יש בה כדי למנוע ממנו לטעון כנגד חלוף הזמן; ושנית, כי פעם אחר פעם נוכח בית המשפט, בעיקר המותב הקודם בפניו התנהל התיק, בנאשם שלא מקפיד להתייצב בבית המשפט כנדרש. התיק רווי פרוטוקולים המצביעים על דיונים שהתנהלו בהעדר הנאשם (לרבות איחורים לדיונים, וכדומה). מדגמית אציין למשל פרוטוקול דיון מיום 12.7.2010, פרוטוקול נוסף מיום 17.10.2010, פרוטוקול מיום 29.11.2011 ועוד היד נטויה. גם הכרעת הדין ניתנה בהעדרו. בנסיבות אלה מושתק הנאשם מכל טענה שמקורה בחלוף הזמן, וגם אם היטיב את דרכו מאז,  כפי שטען, לא כלאחר יד יוכל בית המשפט לזקוף זאת לזכותו, ואין הדעת נותנת שיאפשר בית המשפט לנאשם "למשוך את הזמן" במשך ימים, חודשים ושנים ואחר כך לטעון על בסיס זה, טענות לקולא.

6.      עוד טוענת ההגנה לנסיבות אישיות קשות, ובכלל זה, שאשת הנאשם נכה, ומצבה הכלכלי של משפחת הנאשם, לה ארבעה ילדים קטנה, בכי רע. ברם, סבר בית המשפט לבקש אסמכתאות לטענות ההגנה. הוגשה אסמכתא ללא כל הסברים, לפיה, אחת, צפנת ליבוביץ, שלא ברור הקשר שלה לנאשם, ששמו אחר, היו לה ביום 14.6.12 שני ילדים, וכנראה עשרה ימים לאחר מכן נולדה ביתה השלישית. לילד רביעי אין ביטוי באסמכתאות הרשמיות, מלבד תרשומת בכתב יד שמקורה לא ברור בראש אחד המסמכים. ואולם, חשובה מכך מסקנת בית המשפט, לפיה מן הצד האחד, ניתן להאמין שנסיבות חייה של משפחת הנאשם קשות מאד, אך מן הצד האחר, בפני בית המשפט נאשם שחובה להעמידו על מקומו. לא ברורה לו מרות החוק, ואין הדעת נותנת שיתעלם בית המשפט מהתנהגותו המופקרת של הנאשם כלפי אנשי מרות. גם אי התייצבותו החוזרת ונשנית לדיונים בבית המשפט מתיישבת עם מסקנה זאת. אף צד לא ביקש שתישקלנה עבודות שירות, ונוכח הקשיים היתרים בהתייצבות הנאשם במהלך ההליך והצורך להבהיר לנאשם באופן חד את מצבו, גם מחויב בית המשפט לענישה שהמסר הגלום בה, יהא חד משמעי. ממאסר בפועל, לא יהיה מנוס.

7.      אשר לתנאי שצוין על ידי התובע בפתיח לסיכומיו. העבירה שעל הפרק בוצעה בשלהי 2007. התנאי שהוגש לבית המשפט מקורו בגזר דין משנת 2010. הגם שככל הנראה לא היו עורכי הדין הנכבדים ערים לכך,  מנוע בית המשפט מהפעלתו. לסופו של יום, והגם שעל הפרק נאשם שאין לחובתו תנאי רלוונטי להפעלה, מחויב בית המשפט להעמידו על מקומו, זאת, נוכח יחסו לגורמי אכיפת החוק ותוך שתצוין האלימות שהפגין כלפי השוטר בפרשתנו ומעבר לכך העלבונות והאיומים שהטיח בו, אין כל מנוס מלהורות על מאסרו. זאת, גם אם בינתיים ייתכן והתמתנו אורחותיו, וגם בכך אין ביטחון. לכל היותר, בשים לב למסקנתי שאין על הפרק מאסר על תנאי בר הפעלה והעובדה שצפוי המאסר שייגזר להיות הראשון שיוטל על הנאשם, אמנע ממיצוי הדין עימו ואורה על תקופה מוגבלת בהיקפה. זאת, תוך קביעת תנאי נוסף על הנאשם, בתקווה שיהא באלמנטים אלה להרתיעו וכדי למנוע את הישנות העבירות.

8.      סוף דבר, גוזר אני כדלקמן:

מאסר - מאסר בפועל לתקופה של 21 יום. הנאשם יתייצב לריצוי עונשו ביום 2.9.2012 ואם יבקש להקדים, אשקול זאת.

מאסר על תנאי - מאסר על תנאי לתקופה של 4 חודשים. הנאשם ישא בעונש זה אם בתקופה של שנתיים מהיום יעבור עבירה נוספת לפי סימן ג' של פרק ט' או סימן ח'  של פרק י' או סעיף 192 או סעיף 288 של חוק העונשין.

זכות ערעור על פסק הדין תוך 45 יום מהיום.

ניתן היום, 12 יולי 2012, במעמד הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: